שלום לקוראיי ההדוקים.
במאמר זה אדון בסוגיית הטראומה , הן הנפשית והן הפיסית, חשוב לציין כי כל הכתוב הינו תוצר של השכלתי ומיטב הבנתי
שרכשתי אותה בקורס של מדעי המוח,פסיכולוגיה סוציולוגיה ופיוזולגיה שלמדתי באונ' בר-אילן.
אין לראות בכתוב תחליף לחוות דעת מקצועית פסיכולוגית רפואית.
ראשית. מה היא טראומה ?
טראומה לפי הגדרתה היא פגיעה בגוף או בנפש, שמקורה, בדרך כלל, חיצוני.
כמובן שאנחנו יכולים להעמיק ולתת הגדרה לטראומה נפשית או פיסית אך לא בזה עסקינן.
הדבר אותו אני מעוניין לשתף עימכם הוא אורך החיים של הטראומה והדרך המיוחדת שבה היא (או מבלי שנשים לב, המוח שלנו)
מלווה אותנו לפעמים כל חיינו.
הרי מי מאיתנו לא ניסה להיפטר מפחדים ישנים שלו - מי לא ניסה לפרוץ קדימה אל מעבר לאפלה ולערפל האי-ודאות
על אף כל המאמצים אין ערובה להצלחתנו. למה ?
התשובה העיקרית טמונה במוחנו ,במבנה המוח ותפקודו.
המוח שלנו , בני האדם, התפתח במרוצת האבולוציה בהתאם לדרישות הסביבה בה חיינו.
חשוב להבין את תמצית קיומנו אנו , לא כ-כלל, לא כעם או קולקטיב אלא כפרט,כיחיד בפני עצמו.
לא בכדי נאמר המשפט " אדם לאדם זאב"
יש במשפט הזה אמיתות כה חזקה ואיתנה שטרם עמדנו על טיבה האמיתי.
האדם כאינדיבידואל הינו מכונת הישרדות גרידא. נכון שיקמו עד חכמי ישראל ויזעקו שבני האדם הם יצורים חברתיים
שלא מסוגלים וגם לא רוצים להיות לבד אלא שואפים בכל עת להיות חלק ממשהו,מקהילה.
אין לי שום התנגדות לטענה הזו שבני האדם הם יצורים "חברתיים" אך בשורה התחתונה כולם,באופן גורף וחסר פשרות
הם מכונות הישרדות.
איך מכונת הישרדות קשורה בכלל לטראומה ?
טראומה בחזרה למילון המושגים היא פגיעה פיסית או נפשית בנו. ידוע לכל כי פגיעה פיסית עלולה להביא למוות.
פגיעה נפשית עלולה להיגרם מתוך חשש לחיינו,חשש ליקר לנו ועוד ועוד.
ברגע שאנחנו נפגעים בצורה משמעותית (טראומטית) המוח באופן אוטומטי מקטלג את האירוע הזה שיצר בנו פגיעה.
מקטלג אותו שם בארכיון ולא שוכח. הארכיון הזה נקרא "אמיגדלה" , האמגידלה הינה אזור במוח שאחראי על תחושותינו
והרגשותינו הסובייקטיביות(אהבה,שנאה,כעס,קנאה,פחד,לחץ ועוד..)
האמיגדלה מושפעת מניורו-טרסמיטורים כגון : סרוטונין ודופמין.
כעת,בהינתן מצב או אירוע הפוגעים בנו, מופרש דופמין לאמיגדלה והיא בעזרת פעולתו הטבעית של המוח מקטלגים את האירוע
כטראומתי. באופן טבעי המוח מבין כי בכדי לשרוד עלינו להימנע ככל הניתן מאירועים שכאלו.
איך המוח גורם לנו להימנע מהאירועים האלו - הוא יוצר טראומה. הוא בונה לנו מחזהתרחיש שנחרט במוח
שבכל פעם שמשהו אפילו קצת מזכיר אותו, הכאב ההוא של המקרה האמיתי קם לתחייה.
והכל בכדי להזהיר אותנו להבהב לנו שאסור לנו לחזור על אותה טעות !
מכאן נובע גם אורך החיים של הטראומה, אם הפגיעה הייתה קשה ביותר המוח יצור טראומה קשה ביותר על מנת שלא
נעלה אפילו בשביב דעתנו לחזור על אותה טעות או להימצא בסיטואציה דומה.
ישנן טראומות שאינן עוזבות ואינן מפרות לעד ,זאת בגלל העוצמה וההיקף שלהן , עד כמה הן הצליחו לפרוץ פנימה ולמוטט
את חומותינו הנפשיות.
רבותיי, חשוב להבין שהטראומה למעשה מהווה כלי הישרדותי עבור המוח שלנו.
מכונת ההישרדות שבנו שוקקת חיים ואינה חפצה בכל פגיעה שהיא,בייחוד אם ניתן ללמוד את לקחי העבר ולחסוך מעצמינו
פגיעות נוספות.
אומנם הטראומה בעולמנו הנוכחי מהווה מכשול במרוץ אל נפש שלווה ורגועה אך בימי עבר הטראומה הצילה חיים,
מנעה אבדות בנפש ועצרה בעד מי שהרגיש צורף לבצע משהו פזיז.
כיום ישנם בעלי מקצוע המסוגלים להקנות למטופל כלים ושיטות עבודה שיכולות לרכך את החותמת שהטראומה חתמה
בבשרנו. אני מאמין שמעצם ההבנה שהטראומה היא למעשה כלי של המוח שלנו כבר יכולה להוריד מהעוצמה שבה היא
חובטת בכם.
אני מקווה שרכשתם ידע נוסף בקריאת מאמרי ואם אפשר אולי אפילו נהנתם מהקריאה.
לכל פנייה,התעניינות,התייעצות ושאלות
אתם מוזמנים לפנות אליי בכתובת המייל שלי או לבקר באתר שלי.
http://my-24-hours.blogspot.com/
"ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם"
